התערוכה סערה בכוס תה: יששכר בר ריבק בדיאלוג , מתבוננת מחדש מנקודת מבט עכשווית על עבודותיו של הצייר יששכר בר ריבק (1897-1935), הנמצאות באוסף מוזיאון בת ים. היא בוחנת את מופעיה השונים של העיירה היהודית, אז והיום ומקיימת שיחה פתוחה בין העבר להווה.
מוזיאון בת ים מציג: תערוכת יחיד של האמן יששכר בר ריבק
אוצרות: נעמה ערד והילה כהן-שניידרמן
9.7.21 – 31.10.21
הפתיחה: יום חמישי-8.7.2021, בשעה 20:00
שאטל לרשות האורחים בין שני המיקומים של התערוכה, הופעה של מקסים טורבו בבית שלום אש ודי ג׳י Natasha666 ברחבת מוזיאון בת ים
יששכר בר ריבק, אתי אברג׳יל, יעל אפרתי, ביאנקה אשל גרשוני, עדן בנט, יובל בצלאל, נועה גלזר מיכל הלפמן, אנה ים, גיא ניסנהויז, שיר מורן, אוהד מרומי, שי-לי עוזיאל, רותי דה פריס, גליה הילי פסטרנק, שני פרי-נס, אלכסנדרה צוקרמן, סמואל קראוס, אפרת רובינשטיין, מארק שאגאל, נועה שוורץ, אסתר שניידר, פרל שניידר
האמן יששכר בר ריבק (1935–1987) מעולם לא ביקר בבת ים.
עזבונו הגיע אל העיר בשנות ה-50 של המאה הקודמת לאחר שאלמנתו. סוניה. הוזמנה ע"י ראש העיר הראשון. דוד בן-ארי. להתגורר בה. ביתה נבנה סמוך למוזיאון לאמנות. בלב שכונת רמת יוסף – קריית התרבות של העיר – ובתוכו חלל תצוגה ייעודי לעבודותיו של ריבק. לאחר מותה של סוניה בשנות ה-70. וכחלק מתהליכים מורכבים שעברה בת ים. ננטש בית ריבק. האוסף נזנח. ויצירותיו לא הוצגו מאז ועד היום. בשנים האחרונות עבר הבית הסבה למרכז חינוך לאמנות. ובמהלך מגפת הקורונה הפך באופן זמני למרכז חיסונים. במקביל עבר האוסף, שעדיין מאוחסן בבית, רסטורציה מקיפה.
התערוכה הנוכחית, הסובבת סביב גוף העבודות של ריבק. היא תוצאה של ביקור מחודש בהיסטוריה של המוזיאון. לרגל 60 שנה להקמתו. ומתוך מחשבה על תפקידו הסמלי והממשי בעת הנוכחית. כבית לתרבות מקומית השרויה במשבר.
יששכר בר ריבק – היסטוריה :
יששכר בר ריבק נולד למשפחה חסידית בעיירה יליזבטגרד שברוסיה. והחל ללמוד בבית-הספר לאמנות בקייב בשנת 1911. בשנת 1916 יצא ריבק בן ה-19 עם האמן אל ליסיצקי למסע לאיסוף אמנות יהודית בעיירות יהודיות באוקראינה. וברוסיה הלבנה. המסע הותיר בו חותם עמוק. מבט בעבודותיו של ריבק מסגיר כי במובנים רבים. הוא לא שב בתודעתו מן המסע שערך אל השטעטל. וכי זיהה את כליונו הקרב. במהלך חייו לא פסק ריבק מלצייר את נופיה ומבניה הקורסים של העיירה היהודית. ולתעד את אורחות חייהם של היהודים הכפריים. הוא תיאר את היישוב היהודי באירופה בין שתי מלחמות העולם. תחת מצב מתמשך של פוגרומים ועוני. בין אם צייר בסגנון קוביסטי. פוטוריסטי או אקספרסיוניסטי. וגם כשהתגורר בברלין. ברוסיה או בפריז. דבק ריבק בשטעטל וחזר לציירו שוב ושוב.
התערוכה ״סערה בכוס תה: יששכר ריבק בדיאלוג״. מבקשת לבקר מחדש בגוף עבודותיו של ריבק מתוך נקודת מבט עכשווית. הנאמנות לשטעטל. היה זה השטעטל בעיירות אוקראינה. רוסיה. בת ים או קריית ים. היא שמוליכה את האמנים המציגים בתערוכה.
התערוכה מתחלקת לשני חללי תצוגה המהווים חלק ממוזיאוני בת ים:
במוזיאון לאמנות עכשווית, מוצגים ציוריו של ריבק עצמו משלוש תקופות שונות. לצידם עבודות פיסול של האמנית ביאנקה אשל גרשוני, שנפטרה בשנה החולפת, ושלעבודותיה איכות של חפצי יודאיקה הנושאים הקשרים של קורבן ומוות, גוף צילומים של אנה ים, שמתחקה בעבודותיה אחר הווי החיים של הקהילה הרוסית בישראל, ומקבץ רהיטי בידרמאייר. עוד מוצגות עבודות פיסול של האמנים יעל אפרתי, נועה גלזר ושי-לי עוזיאל המתכתבות עם הקו הסגנוני הייחודי של ריבק.
האתר השני הוא בית שלום אש, ביתו של סופר האוונגרד היידי שבהזמנת ראש העיר בן ארי, העתיק את חייו בשנות החמישים לבת ים. אש היה אספן של אמנות, חפצי יודאיקה וספרים עתיקים, ותכנן בעצמו את הבית, בו הספיק לגור עם אשתו מתילדה כשנתיים בטרם נפטר. הבית המציג בימים כתיקונם את תצוגת הקבע של אש, מארח כעת בתוכו תערוכת אמנות עכשווית החוגגת את המרחב הביתי. העבודות חוקרות את חיי היום יום בשפה הומוריסטית וניסיונית, ומציגות ברישום קליל וספונטני, הווי חיים בורגני הדומה יותר לאצולה שירדה מנכסיה מאשר לאליטה תרבותית. בין המציגים: אתי אברג׳יל, עדן בנט, יובל בצלאל, מיכל הלפמן, גיא ניסנהויז, שיר מורן, אוהד מרומי, רותי דה פריס, גליה הילי פסטרנק, שני פרי-נס, אלכסנדרה צוקרמן, סמואל קראוס, אפרת רובינשטיין, מארק שאגאל, נועה שוורץ, אסתר שניידר, פרל שניידר.
